התחילו בכתיבת הכרת תודה – על כל מה שקיבלתם מאותו אח או אחות: מדבר גדול ועד קטן, מאירוע מציל ועד ממתק בגניבה. הכרת התודה נכתבת עד שלא נותר עוד על מה להודות
.משם ממשיכים באופן אינטואיטיבי: כתיבה ללא עצירה, ללא שיפוט או ביקורת עצמית – כמו זרם תודעה. שימו לב להבדל בין רגשות של כעס, שיפוט או ביקורת לבין רגשות כמו צער, כאב או געגוע. איזה רגשות מכווצים ואיזה מרחיבים
סיימו במשפט אחד של חמלה – כלפי עצמכם או כלפיו/ה
